מהם אותם אורות שמגיעים בחגים לתודעת האדם ומהו סוד האור של תודעת הסוכה, לפי תודעת הנסתר ביהדות.

מהם אותם אורות שמגיעים בחגים לתודעת האדם ומהו סוד האור של תודעת הסוכה, לפי תודעת הנסתר ביהדות.

***** מהם אותם אורות שמגיעים בחגים לתודעת האדם ומהו סוד האור של תודעת הסוכה, לפי תודעת הנסתר ביהדות.

הערה: זהו לא פוסט, זהו שיעור תודעת הנסתר ביהדות ….יותר מ14,000 תלמידים לומדים כבר חמש שנים את שיעורי תודעת הנסתר ביהדות שמועברים במרכז דביר ארי-אל, שילוב של מדע הפיזיקה הקוונטית, תודעה ובינה רוחנית, וכבר החלו במסע של שחלוף מהכרה אנושית להכרה אלוקית, כל אחד במסע שלו, בזמן שלו ובכלים שהוא בונה לעצמו לקבל אורות…אומנים רבים, עיתונאים, מוסיקאים, מורים רוחניים, מטפלים, הורים ומשפחות נעזרים בתכני הלימוד למיזמיהם. כן ירבו ויפוצו מעיינות החכמה שמתורגמים מלשון הקדש וארמית לעם ישראל בימים אלו.

הפוסטים לא מתקדמים לרוחב אלא לעומק ולכן כל צעד נוסף בתודעה שלכם תגלו באותו פוסט עוד ידע שקודם לא ראיתם…כך שהפוסטים מתאימים את עצמם אל דרגת הקורא.

————————————————
לא הרבה מודעים, אבל החגים הם ממש תאריכים של פתיחת מישורי תודעה מעולמות עליונים שמשפיעים על תודעת האדם.
נשמת האדם לא חיה בעולם חומרי ולכן עליה ללמוד היטב היטב כיצד תאריכים מסוימים, פותחים שערים של השפעות על מבניות התודעה.
חג זה מלשון "לחוג" , מעגליות, כל שנה, מאפשרים מראש השנה לאדם להתחיל מחדש את מבניות התודעה, ולשם כך, מתאפשרת לאדם גם הגנה. הסוכה עצמה, היא סוג של תודעת ההגנה שאת האורות שלה מרגישים לאורך השנה.

על האדם לייצר "רושם כלי"

 

מהו "רושם כלי"

רושם כלי, זהו תהליך ההכנה של רישום וציור מיכל ההכלה של תודעת האדם לקבל את האורות שאמורים לרדת אליה. אחרי שהאדם נמצא בהתבטלות מול האור האלוקי, אז הוא הכין כלי והאור יכול להכנס אליו. רושם הכלי יקבע כיצד האור יתעצב בתוכו…
רושם מלשון "רישום" , נבנה מהשתוקקות לדבקות בבורא, מהשתוקקות להיות כטיפה שחוזרת אל הים ואז מגלה שהיא כל הים.
לפי דרגת ההשתוקקות של הנשמה לחזור למקור שלה, כך נבנים הכלים לקבלת אורות.

לא צריכים להיות בדת ולא צריכים להיות חסידים ללמוד תורה או הלכה. רושם הכלי נבדק על ידי הבורא, כמה האדם רוצה להיות קרוב אליו ולצנר אותו לאדם אחר דרך חסדים ואהבת לרעך כמוך.

חשוב להבין. האור שכולל את כל האורות ואת כל ספקטרום תדרי התודעה, שווה לכולם. כולם מקבלים מאותו האור, אם הם מודעים או לא מודעים. מה שקובע את תרגום המציאות שהאדם יקבל, זה זיכוך הכלי שהוא. מידת האמת שלו, הענוה שלו, כבישת הכעסים שלו, אי השיפוטיות שלו , וחסדים שהוא עושה. "עולם חסד יבנה".

על מנת להסביר את הנושא כיצד אורות נכנסים לכלים שנבנים במועדי קדושה , שהקוראים למדו שטומאה זה מלשון לאטום את התודעה, וקדושה זה מלשון להקדיש את התודעה למטרת קבלת אור לכלי ודבקות , אתן דוגמה מחיי האישיים …

מדוע לפעמים האדם מרגיש ריקנות

באחד החגים, מצאתי את עצמי שאין לי עם מי לחגוג. שנים שאני פועלת על פי אמונת חכמים, ובאותו חג נאמר לי, שאני לא יכולה לחגוג במקומות שרציתי, כי איך שהאדם מתחיל את החג כך זה משפיע על כל השנה.

כל הזמנה שקיבלתי לבא להתארח, לא קיבלה אישור. ואני נוהגת רק אמונת חכמים שיודעים ורואים את התמונה הגדולה שקשורה לתודעה הקולקטיבית של עם ישראל.

לבסוף, פניתי לבורא ואמרתי לו שאם הוא חוסם את כל האפשרויות שאקיים את החג במקומות שאני מוזמנת אליהם, אז שהוא ימצא לי מקום ששם הוא רוצה שאהיה.

ממש ברגע האחרון כשאין לי היכן לעשות את החג, מגיעה אליי פתאום ילדה קטנה ומזמינה אותי לעשות איתם את החג.

היתה זו הבת של רב בית הכנסת שמגיע לעשות חסד עבור תושבים מאד חילוניים, ומקבל כאן במושב איזשהו מחסן קטן לו ולתשעה מילדיו, בימי שבת בכדי להעביר שיעור בבית הכנסת.

אמרתי לילדה, תודה ושתמסור לכבוד הרב שאגיע לעשות איתם את החג.
ואז אמרתי לבורא, אם שם אתה רוצה שאהיה ושם עושים את החג כהלכה, שם אעשה.

בערב הגעתי למקום. חשכו עיניי. תרתי משמע. כי היה מאד חשוך המקום.
את החג קיימנו בתוך מכולה של פירות וירקות. מכולה גדולה, ריקה לחלוטין כאשר במרכז המכולה, יש שולחן לאנשים שישבו מסביב.
כמעט לא היה שום דבר על השולחן. הכל היה שקוף. אפילו הכלים והסכום והכוסות היו שקופים.
חג שאני רגילה שיש בו פאר והדר, כי הבורא וכל פמליתו מגיעים בערב זה ממש.

פתאום אני מוצאת את עצמי במכולה ריקה. אין שום הרגשה של חג…
לא מכירה אף אחד, ועם דמעות בעיניים.
פניתי לבורא, ושאלתי אותו, כאן אתה רוצה שאני אהיה ? בריקנות הזו?

איך יכול להיות, אני מבקשת שתיתן לי סימן.

איך שאמרתי שאני מבקשת מהבורא סימן שכאן במדוייק הוא רוצה שאני אהיה. לא שמחה, לא מכירה, בריקנות הפיזית והרוחנית הזו, פתאום הרב מבקש מכולם, לפתוח את עמוד 33.

מיד הבנתי. מי שמכיר את הנושא של 33 יבין למה אני מתכוונת. אבל אז הבנתי. כן כאן הבורא רוצה שאהיה. בדיוק במיכל המכולה של פירות וירקות ונטילת ידיים מתחת לכוכבים.

סיימתי את שהייתי שם, וחזרתי הביתה. ניסיתי להתחיל להבין מה העולם הפנימי שלי הקרין, מאיזה עולם הגיעה ההקרנה, מעולם העשיה, מעולם היצירה, מעולם הבריאה, או מעולם האצילות…

ואז עברתי דבר דבר. ממה היה על השולחן, דברים שנאמרו אפילו הטעמים של המזון שהוגש שהיו בלי שום תבלינים כי כך נהוג בחג הזה וכו'…

הגיע הבוקר, עדיין לא מבינה את התמונה המלאה של הריקנות שחוויתי בחג משמעותי כל כך , ואני שואלת היכן האורות, למה אני כל כך ריקה?

איך ששאלתי את השאלה הזו, הגיעה אליי אישה נחמדה, שהחזיקה בידה משהו שבקשה להוריש לי משהו ששייך למשפחתה שעסקה בקבלה במשך דורות. הייתי בשוק. ספרים עתיקים נערמו אחד אחרי השני והושטו לידי.

אז הבנתי שאת הריקנות שחוויתי, ואת המכולה שהייתי בה, שהיא בעצם הכלי שהיה צריך להיות ריק לקבל אור גדול שהיה אמור להגיע. וזה רק התחיל, פתאום במשך חודש שלם, התחלתי לקבל פניות מאנשים שמביאים לי שוב ספרי קבלה של משפחותיהם…

ומצאתי את עצמי בסלון ביתי הקטן מלאה בספרי קבלה שהבורא שולח מכל מיני מקורות. נהפכתי לכלי ריק מאד, שלא חווה את החג במלאות, אבל אז הבנתי שהאור למעשה לא יורד בחג עצמו, אלא בחג עצמו רק מכינים את הכלי לקבל את האורות.

האור התודעתי שמגיע בסוכות בעת שהייה בסוכה.

כך זה בדיוק בחג הסוכות. בניית הסוכה, היא רקמת המגן של תודעת האדם. עצם זה שאנחנו בונים סוכה וישנים בה שבעה ימים, מלבד התהליך של ארבעת המינים, הסוכה עצמה היא הכנת כלי לקבל אור של הגנה לתודעת האדם מכל המקטרגים ומלאכי החבלה.

מלאכי חבלה, זה כוחות בנפש שמופעלים על ידי מידת הדין, חוקי הטבע של עין תחת עין, שן תחת שן. הם פועלים בהתאם למעשיו דיבוריו ומחשבותיו של האדם. כי מה שהאדם שולח לשדה התודעה בסופו של דבר, אם האדם מחזיק הלך רוח שתואם לדברים שלו, כך זה גם יצטייר ויתגשם בחייו.

לקיים מצות סוכה, זו אחת הדרכים שהבורא אומר לנו, הנה לכם הזדמנות לצאת מהסוף אל האין סוף. תורידו את הגאוה שלכם, את הנוחות שלכם, את הפינוק שלכם. אני אסכך עליכם מכל המזיקים והמקטרגים ואתם תקלו … להקל זה "לקחת בקלות את החיים הרציניים והדרמה שאנחנו תופרים בהתאם למערכת האמונות הקלוקלת שלנו… לא הרבה יודעים אבל אדם שלא מוכן להקל בגוף ולהיכנס אל תוך הסוכה, לאכול בה, לשתות בה, לישון בתוכה – ועושה זאת רק כי אמרו או כי כך נהוג, בלי שעשה כוונה של התבטלות מול החומר והנוחות, לא באמת מקיים מצות סוכה.

 ישיבה בסוכה

סוכה נחשבת יותר קדושה מבית כנסת ונקראת "בית מקדש מעט" … מיני בית.מקדש….

ישיבה בסוכה, היא מקום ההתכנסות לתודעה לעבור תהליכי תודעה שמופעלים בעולם העליון בעת הספציפית הזו… ולשבת, לאכול ולישון בסוכה, מביא סגולה לנישואין … כי הבורא מתחבר בסוכת השלום עם אהובתו … השכינה …

למי ש"מת" תודעתית זה נשמע כמו סיפורים… אבל מי שמבין בנסתר, או לפחות עושה מאמץ גם בלי להבין, מתחוללות עליו תנועות תודעתיות חזקות מאד שמגינות על שורש הנשמה של האדם שנמצא בעולם העליון…ללא מלבוש עדיין …עד שהאדם נפטר ומביא את החליפה שנארגה על ידו כאן בעולם הזה לשורש הנשמתי שמחכה ומלווה אותו ומדריך אותו בין תכונות לא אלוקיות לתכונות אלוקיות בכדי שהנשמה תצליח כאן ביעודה לארוג חלוקא דרבנן עם מעשיה בעולם הזה

.
הסוכה מגינה מכל אותן תנועות תודעתיות שיש להם אורות לא הרמונים שמחפשים להיכנס לכלים של עצבות,כעס, מרירות, לשון הרע, לחצים וכו … הבריאה בנויה כך שבעת הזו שאורות הסטרא אחרא מחפשים כלים … כי אנשים הורידו את האורות האלו על ידי מעשיהם, הסוכה מגינה על נקיות התודעה של האדם …

לסיכום

ישנם רגלים תודעתיים שיש לקיימם במיוחד כשהתודעה של האדם או מקבלת אורות גבוהים או מגינים עליה מאורות נמוכים … אור זה מלשון הארה רוחנית … הארה רוחנית אפשר להגיד שזה תנועה על נפש האדם
.
מצווה זה מלשון "צוותא" לא מלשון ציווי, אלא חיבור… וכאן ניתנת לנו הזדמנות להתחבר לאורות עצומים של רקמת הגנה מפני תודעות שליליות של עין הרע, קיטרוגים, קנאה, צרות עין, ריכולים… העיניין הוא שכמו שסיפרתי בהתחלה… האורות עצמם מגיעים אחרי שהאדם הכין את הכלי… הכלי הוא הסוכה… לאחר מכן, לאדם שבאמת נכנס לסוכה, בנה סוכה, וכיוון להיות בקלילות ושנשמתו תהיה בהתבטלות מול החומר, מול עולם האשליה, רק אז מגיע האור שמחפש כלים להכנס אליו. אור שמחפש סוכות שנבנו בשמחה, באחדות, ובאהבה… אור זה ימשיח עליכם את ההגנה במשך כל השנה מעין הרע.

בברכת חג שמח
מי ייתן וכל עם ישראל, יזכה להיות תחת סוכת ההגנה של רקמת האחדות של הבריאה.
אואזיס.

***** לכל מי ששאל אם ניתן לשתף את הפוסט ליקיריו, בשמחה *****

 

 

סמינר יסודות יערך בסוף החודש בנווה אילן לפרטים והרשמה לחצו כאן