פוסט – הכל ידוע והרשות נתונה

נושא התודעה הולך ומתפתח ברחבי העולם. אך לא באמת מוסברות היכולות התודעתיות שפתוחות בפני האדם.
המדע כבר מוכיח לנו שעוד לפני שהזזנו את יד ימין, כבר נרשם לנו במח שש שניות לפני כן שנזיז את יד ימין, וזאת לפני שראינו שאנחנו מזיזים את יד ימין.

אם למדתם עד עתה שיש לכם אפשרות לקבוע מה תחוו בחייכם, איזו מציאות תבראו לעצמכם , שאתם אילו שלוקחים את ההחלטות לידיים שלכם, קראתם ספרים וראיתם סרטונים על מודעות או ניהול תת המודע והכניסו לכם לראש שאתם אילו שמנהלים את התוצאות של חייכם. אז מומלץ לצאת מהאשליה הזו. כל מחשבה, רגש, דיבור או מעשה, כבר נרשם מראש עוד לפני שאתם מודעים לכך. ולא רק זה, המדע כבר מוכיח לנו שאפילו ניתן לשמוע את המחשבות שלנו, או מה אנחנו עומדים להגיד עוד לפני בכלל שדיברנו או נהיינו מודעים לכך.

אם כך, איך באמת מתנהלים בחוקי בריאה שהכל נקבע לנו מראש?
התשובות מופיעות לנו בספרי המקובלים ובזוהר.
המושג תודעה, איננו חדש כלל. על תודעה אנו יכולים לקרוא כבר בספר היצירה שכתב אברהם אבינו, או כשכתוב לנו בסיפור המקראי “אדם ידע את חוה” .

כל סיפורי המקרא עוסקים בתודעת הנסתר, וברובד הסוד מצפינים המון סודות שמי לא יודע אותם, קורא את סיפורי המקרא כסיפורי היסטוריה, אך גם הזוהר מזהיר את הקוראים, לא לקרוא את סיפורי המקרא כסיפורי הסטוריה.

למעשה סיפורי המקרא, הם הקודים שבוראים את העולם הגשמי שאנו חיים בו. ממש כמו שפת תכנות, ולכן עלינו לדעת את השפה הנסתרת, שעם ישראל ירש, וכעת נפתחים בפני עם ישראל מידעים אלו.
המושג תודעה פירושו “התחברות” , אך התחברות למה? לאן, ואיך עושים את זה?

מערכת הבריאה עובדת לפי חוקי אקסיומה, ולכן על האדם ללמוד כיצד להשתחלף מהכרה אנושית להכרה אלוקית, על מנת שיפתחו בפניו אפשרויות להתחברויות להיות שותפים בבריאה.
אנו לא באמת בוראים מציאות, כמו שמלמדים בדרך כלל באומות העולם, אנחנו גם לא מייצרים מציאות, אלא מגלים מציאויות, וכל אדם ניתנת לו זכות הבחירה לגלות בעצמו כיצד המציאות משתנה על פי חוק “עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני.

מהי תודעה
אנו נמצאים אך ורק בעולם שהוא תודעתי. עולם שמורכב ממציאות רבודה הבנויה משכבות של מחשבות, רגשות, ומעשים. אך כל המסע שלנו, הוא רק בין עליות וירידות בחויות שאנו חווים בנפש. את המסע הזה, עושה ההכרה/הדעת שלנו.

כל המציאות שלנו מתהווה מהשדה המאוחד, שם יש רק שדה תודעה אחד, עד לעולם שאנו רואים “חפצים” גופים וכו’… אך אין באמת חומר, וגם המדע כבר מאשר לנו זאת ומציג את התאוריה של “העולם ההולוגרפי” …
כל דבר שאנו רואים, או חווים בחמשת החושים, אילו הם רק הרגשים שנותנים לנו תחושה שיש משהו גשמי, והכל נרקם לנו במח על ידי אותו חשמליים, תבניות מחשבתיות.

כשכתוב לנו “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ” … המילה בראשית, פירושה בתודעת הנסתר “במחשבה” . במחשבה הבורא ברא את כל עולמו. חומר הגלם של העולם, הוא רק אורות תודעתיים / הארות רוחניות. כי אנו ישות רוחנית.

להמשיל זאת, נוכל לעצום עיניים, ולדמיין לימון צהוב וריחני, כעת נחצה אותו עם סכין לשניים בדימיון, נתבונן בו, ונתחיל לסחוט אותו על הלשון שלנו… מיד נרגיש טעם חמוץ. אומנם אנחנו נרגיש את הטעם החמוץ, אך באמת שאין שום לימון. אילו הם רק הרגשים, וכמו שאנו חווים את טעם החמוץ, כך גם כל הרגש אחר, רק שאנו חווים את ההרגש הזה דרך אחד החושים.
תודעה זה “התחברות”. התחברות למנעד דרגות אור הבורא שמקבל ביטויים חוויתיים לתכונותיו, בכל העולמות. כל מה שאנו חווים עם חמשת החושים בעולם הזה, אילו הכל מצבי צבירה תודעתיים, שהבורא מתגלה ומבטא את שמותיו , פעולותיו, וכינויו. הן בעולם הדומם, צומח, חי, ומדבר. שמותיו = מחשבותיו, כינויו = רגשותיו, פעולותיו= מעשיו.

הדוגמה הטובה ביותר להמחיש כיצד אור הבורא מתגלה לנו במצבי צבירה שונים של תודעה, היא כמו: אדים, מים וקרח. על פניו יש לשלושת מצבים אילו, נראות שונה ותכונות שונות, אך זהו בדיוק אותו חומר גלם H2O. כך זה בדיוק אותה פעולת “צמצום” כשאנו רואים אדם שונה עם תכונות שונות מאיתנו. או חפץ, צמח מסוים, חיה כלשהי וכו’… אילו הכל מצבי צבירה של תודעת אורות אלוקיים “מצומצמים” מתוך שלמות אור האינסוף בעולם העליון, שממנו מתהווים כל אותם מצבי צבירה שונים של התרחשויות בחיינו.
הזוהר מגדיר את העולם הזה כסטאטוס של חלום. בדיוק כמו שאדם חולם, ואז מתעורר ואומר, זה היה רק חלום. כך זה גם העולם הזה.

גם בפיזיקה הקוונטית, כבר יודעים היום שאין באמת עולם פיזיקאלי. כי חומר מורכב מאטומים וכל אטום מורכב מ99.9999 אחוז חלל ריק, אך האטום ממשיך להתחלק ומגיעים ל100 אחוז חלל ריק, וההקרנה הגשמית היא למעשה השתלשלות של אור אינסוף מעולם עליון, לעולם הזה, לפי צמצום האור, עד שהוא מקבל התקרשות. המדע קורא היום לחומר “אור קפוא” …
גוף האדם זה חלק מתודעת האדם שהתקרשה. האדם הוא המודל של הבריאה, אדם נקרא “עולם קטן”, והעולם נקרא “אדם גדול”.

למצבים אילו אנחנו קוראים : “תבניות / סוף, הכוונה שיש לזה ביטוי כלשהו שאנחנו יכולים להסביר מהו. כל דבר שיש לו תבנית הוא סופי. זאת אומרת יש לו ביטוי ספציפי, רגש זה תבנית, מחשבה זו תבנית, משהו גשמי זה תבנית, מוסיקה זו תבנית, מילה זו תבנית, ציור זו תבנית, התנהגות זו תבנית, התמכרות זו תבנית, זהות זו תבנית, גיל זה תבנית, שם כלשהו זה תבנית, וכו’… כל דבר שנוכל להסביר אותו, זה תבנית.

ישנם שני סוגי תבניות:
תבנית שצריך לשבור אותה, שהיא מפריעה לאור האלוקי להתעבר בנו על מנת שנוכל להשתחלף להכרה אלוקית, ותבנית ששוברת על מנת שהאור האלוקי יוכל להתעבר בנו.

תבנית שאנו צריכים לשבור נקראת “טומאה” מלשון לאטום את התודעה. היא אוטמת את הכלי של האדם מלקבל את האור האלוקי.
תבנית שאנו אמורים לשבור איתה את הטומאה, נקראת “קדושה” , היא מנפצת ומזככת את הכלי שאנחנו אליו נכנס האור האלוקי.
כשהבורא שאל את אדם “אייכה” , הכוונה לא היתה “היכן אתה”, כמו שלמדנו בבית ספר יסודי, אלא הכוונה , לאיזו דרגת תודעה בהיררכיה התודעתית , הדעת שלך מחוברת וניזונה מהאור שלה.

למעשה, אין אני והבורא, או רחל והבורא, או רמי והבורא, או יצחק והבורא… אחרת אנחנו עושים כמה יישויות.

על מנת להמשיל זאת, נוכל לדמיין תמנון, שיש לו המון זרועות, וכל זרוע חושבת שהיא מתקיימת בזכות עצמה ולעצמה. אז היא מרשה לעצמה להכות זרוע אחרת, לגנוב מזרוע אחרת, להתנהג לא יפה לזרוע אחרת, כשלמעשה, זה הכל אותו תמנון עם מח אחד.

האדם עצמו, הוא צמצום הבורא ממש, ולכן יש באפשרותינו להשתחלף מהכרה אנושית להכרה אלוקית ולעלות במדרגות התודעה עד אור אינסוף, על ידי עבודה על המידות האלוקיות והגעה בהשתוות הצורה למידות הבורא.
על מנת להגיע להשתוות הצורה לבורא, עלינו לשבור את התבניות האגוצנטריות, שגורמות לנו להתרכז בעצמנו בלבד, שהן ההפך מתודעת הבורא, שהיא ללא תבנית כלל…

בתודעת הנסתר אנחנו לומדים שישנה רק רשות אחת וזה”אין עוד מלבדו” ולאין עוד מלבדו, שזה הבורא, אין תבנית כלל, אלא הוא במלאות שממנה יוצאים ומתחלקים האורות לביטויים שונים במצבי צבירה תודעתיים בחיינו.

עלינו כל הזמן לחזור לטבע הרוחני שלנו ולצאת מהסוף התבניתי אל האינסוף, כמו טיפה שחוזרת אל הים. זאת אנו עושים על ידי זה שתשומת הלב שלנו, תהיה על הזולת ולא עלינו. או במילים אחרות, שזרוע בתמנון לא תחשוב על עצמה, אלא על כל הזרועות וכל גוף התמנון, כי הכל זו יישות אחת כתמנון.

מדוע עלינו להגיע להשתוות הצורה עם המידות האלוקיות של הבורא
שלמות הבורא, מתקיימת אך ורק כשהבורא מוציא את ביטויי האור שלו מתוך מנעד האורות המלא שבו, והוא מוציא זאת דרך חלקיו . אנחנו “הנבראים”.

השם המופרש של הבורא נקרא: אהבה. מלשון א’ הבה.
א=אחדות
הבה = מלשון להביא.

עלינו להגיע כל אחד ואחת מאיתנו למצב שבו הכל מאוחד אצלינו בתודעת אהבה, אחד כלפי השני. שכל זרוע בתמנון אוהבת את הזרוע האחרת, כי זה רק אחד, והנפרדות היא אשליה בלבד. אין באמת נפרדות, כמו שאין נפרדות בין זרועות התמנון שהוא עצמות התמנון.

הנבראים למעשה הם חלקי הפאזל של השלמות של הבורא. וכל אדם באשר הוא, מייצג תכונות מסויימות מאורותיו של הבורא. לכן בני האדם נראים שונה אחד מהשני, מתנהגים שונה, יש להם עדיפויות שונות וכו’…

הבורא נקרא גם “טוב ומיטיב” , הוא לא רק טוב, אלא גם מיטיב, מוציא החוצה יוצאים תולדות של טוב ואהבה כהמשכיות ממנו.
הבורא הוא יישות חיה, יישות תודעתית, יישות אוהבת, ללא גוף, זו יישות שאנחנו לא תופסים אותו עם שכל, כי שכל צריך דאטא, את הבורא אי אפשר להבין דרך השכל, רק דרך הלב. לכן צריכים להרגיש את הבורא.

אור אינסוף – נמשל כביכול למחשבה של הבורא – הכוונה היא לשטף של אור שמכיל בתוכו את כל המימדים … הבורא זו יישות מוארת, הכל גלוי אין הסתר, מרובה מימדים, ישנן אין ספור חכמות שיוצאות ומתגלות לנו עד העולם הזה, אור של ניגון, אור של רפואה, אור של פיזיקה, אור של אופנה, אור של ביולוגיה, אור של ריקוד וכו’…

האדם נקרא – יד אריכתא של הבורא. האדם בעצמו , כל אחד מאיתנו, צריך להמשיך להוציא החוצה טוב ואהבה מתוכו, ולהגיע להשתוות הצורה במידותיו למידות של הבורא, שהוא רק אהבה, מלאות, ואחדות.
אפשר להמשיל זאת לים גדול, שמתחיל לייצר מתוכו תופעות של גלים. כל גל נראה שונה, בגובה שונה, מתנהג שונה… אבל עדיין כל גל עדיין מחובר לים ונקרא חלק מה “ים”.

כך גם אתה וגם את, אנחנו נקראים “חלק אלוקה ממעל” … למעשה אנחנו רק גלי מחשבה שיוצאים מהים הגדול שבו אין עדיין התפרטות למחשבות וביטויי אורות תודעתיים.

וכשהים מייצר גלים, הוא מתחיל לייצר אוושות קטנות של תנועה במים, ואז מתרכז כח גדול יותר , ונוצר גל יותר גדול, שמתווסף לו כח דחיפה גדול יותר, עד לגל עצום שנקרא צונמי. אך למעשה זה עדיין רק מים…

אותו גל צונאמי, אפשר להמשיל אל האדם. האדם הוא גל צונאמי של אור אלוקי, שקיבל מצב צבירה של גשמיות. וכך כמו שגל בים מקבל צורה, גם האור האלוקי מקבל צורות, ואנחנו רואים עולם מלא מלא תצורות שקיבלו ביטויים שונים. אך זה הכל רק אור של אין עוד מלבדו. הגלים יוצאים מאותו ים גדול. אנחנו הגלים. וכעת אנו עושים מסע של טיפה שצריכה לחזור בחזרה לים, ולגלות שהיא בעצמה הים.

כל גל שיוצא מהים של שטף האור הזה, נקרא: “ספירה”
ישנם עשרה גלים של אורות כאלו…
כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

מה שאנו חווים היום נקרא מלכות דמלכות. ובשביל שנשרוד את מה שעומדים עוד להקרין לנו עד שהמטבע יתהפך לכתר דכתר, עלינו להאחז רק באמת לאמיתה שהיא : אנחנו על פלטפורמה לגילוי האלוקות. ויש רק אהבה. וכל מה שקורה ויקרה נצטרך לעבור, ולבטוח בבורא. נסו להעביר את התודעה שלכם על דברים שאנחנו צריכים להודות עליהם, ולהאחז רק בזה. להודות על מה שיש ועל מה שאין. וממש להעביר את התודעה למקום ההודיה.

נסו לא להיסחף לדרמות של החיים יותר מידי. כמו שאמר שלמה המלך, אחרי שעשה יציאה חוץ גופית והבין שאנחנו כאן בעולם שהוא תודעתי”
“הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הֲבֵל”

רק נחזיק כולנו ביחד ידיים, ונעבור את מה שעוד עומד להגיע. החיים יפים, כי תפקידם לחיות.