לאט לאט הדברים מאבדים מגשמיותם והידיעה כי אין פה כלום פרט אליו, הולכת ותופסת את מקום התפישה הישנה. בהתאמה הדברים שהיו חשובים הופכים פחות רלוונטים. הדבר מבלבל במיוחד עם הילדים של

לאט לאט הדברים מאבדים מגשמיותם והידיעה כי אין פה כלום פרט אליו, הולכת ותופסת את מקום התפישה הישנה. בהתאמה הדברים שהיו חשובים הופכים פחות רלוונטים. הדבר מבלבל במיוחד עם הילדים של

הי אשמח להעביר שאלה ל אואזיס היקרה. אני לומדת כבר מה שנים, לאט לאט הדברים מאבדים מגשמיותם והידיעה כי אין פה כלום פרט אליו, הולכת ותופסת את מקום התפישה הישנה. בהתאמה הדברים שהיו חשובים הופכים פחות רלוונטים. הדבר מבלבל במיוחד עם הילדים שלי, אם פעם היה לי חשוב שילמדו ויצילחו וישיגו היום זה כלל לא מענין אותי וזו רק דוגמה אחת מני רבות, כאילו שום דבר לא חשוב פרט לאהבה שאינה תלויה בדבר.. אך מידי פעם האני הישן שלי מתעורר ומסביר לי שאני “מזניחה” ושזה מסוכן ושהילדים יוצאים נפסדים מכך. כאילו יש שם איזה פחד לעשות עוד צעד לקראת התמסרות ברמה גבוהה יותר. אשמח אם תוכלי להאיר על שלב זה בדרך, אני מקווה שאני ברורה